תכתבו משהו אישי, גם כשאין לכם מושג מאיפה להתחיל
בחרו למי אתם כותבים, ספרו בכמה מילים מה הסיפור, וקבלו ברכה, מכתב או משפט שנשמעים טבעיים, אישיים ולא גנריים.
מזל טוב. את השנים אפשר להפסיק לספור, את הערבים הטובים פחות. שתהיה לך שנה עמוסה בערבים כאלה.
על שולחן הכתיבה
בשולחן הכתיבה יש שלוש חוגות, חום, אורך ופיוט, ורוב הנכנסים דוחפים את שלושתן ימינה בפעם הראשונה. התוצאה צפויה: ברכה ארוכה מאוד, חמה מאוד ופיוטית מאוד, שאיש אינו מצליח לקרוא עד סופה. כל אחת מהחוגות קובעת רישום, כלומר למי מדברים ובאיזה קול. 'מאופק' זו לא ברכה פחות טובה, זו ברכה לעמית לעבודה. 'פיוטי' עד הסוף הוא המקום שבו הקיטש גר, ואם יצא לכם משהו דביק, זו כמעט תמיד החוגה האשמה. שתי הגדרות שעובדות כמעט תמיד: לעמיתים ולמכרים, מאופק וקצר ופשוט. לבן או בת זוג ביום נישואין, חם, באורך בינוני, ורק נגיעה של פיוט.
השיטה שעובדת אצלנו פשוטה. הריצו את אותו אירוע פעמיים, פעם עם הכול נמוך ופעם עם הכול גבוה, וקראו את שתי התוצאות בזו אחר זו. ההבדל ביניהן מלמד אתכם מה בעצם רציתם, וברוב המקרים מסתבר שרציתם משהו באמצע. אחרי שבחרתם אירוע ונמען, הברכה נכתבת מולכם בכתב יד, שורה אחרי שורה, בקצב של יד אמיתית, ואפשר לחתום בשם השולח ולסגור הכול במעטפה שנשלחת בקישור. ההמתנה הקטנה הזאת, כמה שניות עד שהשורה מסתיימת, היא גם מה שמקבל הברכה רואה כשהוא פותח את הקישור אצלו. רק זכרו שקישור הוא עוד קליק, ולא כולם פותחים קישורים. לסבתא לפעמים עדיף פשוט להעתיק את הטקסט ולשלוח אותו כמו שהוא, בלי המעטפה, ויש כפתור העתקה בדיוק בשביל זה. שווה גם לא להתעכב יותר מדי על בחירת האירוע. אם מה שקרה אצלכם לא נמצא ברשימה במדויק, בחרו את הקרוב אליו ותקנו אחר כך במילים שלכם. אירוע קרוב עם תיקון קטן תמיד יוצא טוב יותר מברכה כללית שמתאימה להכול.
והמגבלה, כדי שלא תצפו למה שאין. החוגות מזיזות את פני השטח. התוכן נשאר במקום. ברכה ארוכה ופיוטית עדיין אינה יודעת דבר על מי שמקבל אותה, פשוט כי כאן לא שאלנו עליו כלום. מי שמחפש משהו שנוגע באדם מסוים ימצא את השאלות הנכונות יותר בעוזר הכתיבה, והשולחן הזה נועד לכוונן צליל. גם למה שיוצא ממנו אנחנו מתייחסים כאל טיוטה, ואנחנו אומרים את זה בלי להתנצל. קראו אותה בקול. אם נתקעתם על תואר, מחקו אותו ובדקו אם המשפט שרד. ברוב המקרים הוא שורד יפה יותר בלעדיו.
