ברכות ארוכות לאהבה

ניסיתי להיזכר מתי בדיוק זה קרה, ולא הצלחתי. אין רגע אחד. יש את הפעם ששכחתי את המפתחות וחיכית לי למטה עשרים דקות בלי מילה אחת, יש את השיחה ההיא בשתיים בלילה על שטויות גמורות, ויש את זה שאחרי כל הזמן הזה עוד מצחיק אותנו בדיוק אותו דבר. זה נבנה לאט, וזה מחזיק.

את יודעת מה הכי מפחיד אותי? שאני כל כך רגיל לזה שאני כבר לא שם לב. אז היום עצרתי בכוונה ובדקתי: את זו שמסדרת לי את הצווארון מאחורה לפני שאני יוצא, את זו שיודעת מתי לא לשאול, ואת זו שמדברת עם אמא שלי בטלפון כשאין לי כוח. שמתי לב היום. אני מבטיח לשים לב גם מחר.

אתה תקרא את זה ותגיד לי שאני מגזימה, אז קרא ותמחק. כשעברנו דירה חשבתי שהשנה הראשונה תהיה הכי קשה, ובאמת היא הייתה — ואתה עשית אותה קלה בלי להגיד על זה מילה אחת. סחבת קרטונים, הרכבת ארון שלוש פעמים, ולא התלוננת אפילו כשהתברר שהוא לא נכנס בכלל. לא אמרתי לך את זה אז. אני אומרת עכשיו: אני שמחה שזה אתה.