ברכות מרגשות לאהבה

לא רק היום. גם בימי שלישי אפורים, גם כשרבים על שטויות, גם כשאין מה להגיד. תודה שאיתך זה הבית.

ההודעה הראשונה ששלחת לי עדיין שמורה אצלי בטלפון.

יש הרבה אנשים בעולם, ובכל זאת יש רק מקום אחד שמרגיש כמו בית, והוא לידך. תודה על זה.

ניסיתי להיזכר מתי בדיוק זה קרה, ולא הצלחתי. אין רגע אחד. יש את הפעם ששכחתי את המפתחות וחיכית לי למטה עשרים דקות בלי מילה אחת, יש את השיחה ההיא בשתיים בלילה על שטויות גמורות, ויש את זה שאחרי כל הזמן הזה עוד מצחיק אותנו בדיוק אותו דבר. זה נבנה לאט, וזה מחזיק.

לבעלי, גם אחרי כל השנים אתה עדיין האדם שהכי כיף לי לחזור אליו הביתה. אוהבת אותך.

לא צריך תאריך מיוחד בשביל להגיד את זה: אין דבר טוב יותר שקרה לי מאשר למצוא אותך. פשוט ככה.

עוד לא הזמנו אולם ולא בא לי למהר. יש לי אצלך מברשת שיניים ומגירה שאתה פינית בלי שביקשתי, ובינתיים זה הכי הרבה שאני יודעת להגיד.

כל שנה בט״ו באב אני מנסה למצוא מילים גדולות, וכל שנה יוצא אותו דבר: בשבוע שעבר שאלת איך היה לי היום, ואת אפילו לא הסתכלת על הטלפון פעם אחת.

אתה בשמירה עכשיו, ואני משאירה את אור המסדרון דולק כאילו אתה עומד להיכנס בכל רגע. תחזור אליי שלם.

שבע שנים היום. התחתנו בגן שהיה קטן מדי לכל המשפחה, ואת היית רגועה יותר ממני מהרגע הראשון — ואני זוכר שבאמצע כל הרעש שמעתי רק אותך.

את יודעת מה הכי מפחיד אותי? שאני כל כך רגיל לזה שאני כבר לא שם לב. אז היום עצרתי בכוונה ובדקתי: את זו שמסדרת לי את הצווארון מאחורה לפני שאני יוצא, את זו שיודעת מתי לא לשאול, ואת זו שמדברת עם אמא שלי בטלפון כשאין לי כוח. שמתי לב היום. אני מבטיח לשים לב גם מחר.

במשנה כתוב שלא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב. לא הייתי בכרמים ההם, אבל על השנה שהייתה לנו כאן אמרתי היום בלב שהחיינו.