ברכות למורה

למורה שלנו, מזל טוב. את זוכרת מי לא הגיש שיעורי בית ומי פשוט לא ישן בלילה, ואת יודעת להבדיל בין השניים. מקווים שהיום מישהו הביא לך עוגה לחדר המורים — ואם לא, מחר אנחנו מביאים.

למורה של הילדים שלנו, שנה טובה! שלושה שבועות מתחילת השנה, ואת כבר מכירה אותם יותר טוב מכמה מבוגרים שגרים איתם. שתהיה לך שנה שגם את יוצאת ממנה עם משהו.

חג שמח. החנוכייה מהפקקים תלויה אצלנו על המקרר ולא זזה משם עד פברואר. תודה שהעברת שלושים ילדים מסיבה שלמה ואף אחד לא בכה.

שרים אצלנו בבית את "ימי החנוכה" מאז שחזרנו מהגן. חג שמח.

חג שמח. השבוע את מדליקה חנוכייה עם כיתה שלמה שכל אחד בטוח שהתור שלו, ובסוף כולם יוצאים מרוצים. אנחנו רואים את זה, גם אם לא תמיד אומרים לך.

חג שמח. השבוע הזה בגן הוא כנראה הכי לא פשוט בשנה: מסיבה להכין, חנוכייה לכל ילד, ושירים לחזור עליהם מאה פעם, והכול עם ילדים שכבר בראש בחופשה. ואיכשהו הכול קרה בזמן וכולם יצאו מהמסיבה עם חנוכייה ביד. אנחנו לא באמת יודעים איך את עושה את זה, ומעדיפים לא לשאול. תודה על השבוע הזה ועל כל השבועות שלפניו, ושיהיה לך בבית שבוע אחד שבו אף אחד לא צריך ממך כלום.

למורה היקרה, בהצלחה בשנת הלימודים החדשה! שיהיו לך כיתות סקרניות, הורים תומכים, וקפה חם שמספיקים לשתות עד הסוף.

למורה היקרה, משלוח מנות קטן ותודה ענקית על שנה שלמה של סבלנות. פורים שמח!

הילדה שלנו התעקשה לבחור כל דבר במשלוח המנות הזה בעצמה, ואתמול בלילה גם צבעה את הפתק. תודה שהיא חוזרת הביתה כל יום עם סיפור עלייך. פורים שמח לך ולכל צוות הגן.

ארזנו לגננת משלוח מנות קטן, עם קצת שוקולד וכמה אוזני המן. תודה על כל בוקר שבו ידעת לחבק, ועל הילד שלנו שלא רצה להתנתק.

כל הכיתה יודעת שאת בבית חולים. המורה המחליפה נחמדה, אבל היא לא יודעת מי יושב איפה, והכיתה לא ממהרת להסביר לה. תחזרי כשיהיה לך כוח, לא יום אחד לפני. רפואה שלמה מכל הכיתה.

למורה היקרה: תודה על הסבלנות בימים שבהם היא לא הגיעה בקלות, ועל זה שהאמנת גם כשלא היה ברור למה. זה נשאר.

למורה המיוחדת: היו לי הרבה מורים, ואת אחת משתיים שאני עדיין מספר עליהן. תודה.

למורה שלנו: בספטמבר היו בקרים שבהם היה קשה לצאת לבית הספר. עכשיו מספרים עלייך בבית בארוחת ערב. את השינוי הזה עשית את. תודה על שנה שלמה.

למורה שראתה גם את הילדים השקטים — תודה. יש מתנות ששוכחים אחרי שבוע, ויש מורות שזוכרים כל החיים. את מהסוג השני.

כל בוקר בשבע ורבע כבר עמדת בדלת של הגן — ידיים פנויות בשביל מי שנכנס, וחיוך בשבילי כשאיחרתי לעבודה. על זה לא מקבלים תעודה. תודה, מכל הבית שלנו.