ברכות לגיוס, לחיילים ולשחרור — 40+ ברכות

עברתי אתמול על הזימון שלך שוב ושוב, כאילו יש שם משהו שהחמצתי. אין. הכל ארוז, הכל מסודר, ורק אני עוד לא מוכנה. מחר אתה יוצא, ואני אשאר לעמוד בדלת עוד קצת אחרי שתיעלם בסיבוב.

יש לך היום מאה הודעות כאלה, אז שלי תהיה קצרה: אתה לא לבד שם אף רגע. ואם באיזה לילה תיתקע בטרמפיאדה ואף אחד לא עוצר — תתקשר אליי. אני בא לאסוף, ובלי לספר לאף אחד.

בקו״ם, אוטובוס, ואתה בפנים. תנשום עמוק — ונדבר ברגע שמחזירים לך את הטלפון.

מהיום יש לך מספר אישי, — ואצלנו בבית אתה נשאר השם.

עוד יומיים תגיע לפה שקית עם הבגדים שיצאת בהם, ואני אכניס אותה לארון בדיוק כמו שהיא — בלי לכבס, בלי לקפל, כדי שכשתחזור עוד יהיה בהם קצת ריח של הבית.

מהבית, בלי נאומים: שיהיו לך מפקדים הוגנים וכמה שיותר שבתות בבית. את השאר אתה כבר תסדר לבד.

טירונות זה לא קייטנה, ומי שמספר לך אחרת פשוט לא היה שם. את רוב הדברים תלמד לבד תוך יומיים, אבל כלל אחד אני נותן לך מראש: כשהמפקד שואל "מי יודע לנהוג?" — זו לא שאלה, זו מלכודת.

בהצלחה מחר. כלל ראשון בצבא: כשמחפשים מתנדבים, אף אחד לא רואה אותך.

הבן שלי מתגייס היום, והלב מתרחב ומתכווץ באותה נשימה. לך תעשה את שלך, ואנחנו כאן, סופרים ימים לשבת הראשונה.

בשבועיים הראשונים תרצה הביתה בערך כל שעה. ואז יגיע לילה אחד בשמירה, שקט לגמרי, שבו פתאום תבין בשביל מה כל זה. תחזיק עד הלילה הזה — משם זה כבר שלך.

אח שלי מתגייס! תשמור על עצמך שם, ואני שומר לך על החדר (טוב, על מה שנשאר ממנו). גאה בך אחי.

בהצלחה בגיוס. תשמור על עצמך, תעזור לחבר'ה לידך, והזמן יעבור מהר יותר משנדמה לך עכשיו.

בהצלחה בצבא. קח מלא גרביים, אל תתלונן על האוכל יותר מדי, ותתקשר לאמא. זהו, זה כל הסודות.

מחר בבוקר אתה קם, לובש מדים שעדיין לא מכירים אותך, ונוסע. אנחנו גאים בך כבר עכשיו — לפני הטירונות, לפני היחידה, לפני שהספקת לעשות משהו שאפשר להתגאות בו. זה לא תלוי בכלום.

בהצלחה בגיוס. יהיה קשה ויהיה מלא רגעים גדולים, לפעמים באותו יום. אנחנו מחכים לך בכל שישי עם אוכל חם. גאים בך.

את שונאת לישון במקומות חדשים, ומחר בלילה מחכים לך בבסיס מזרן, שק שינה וחדר עם שבע בנות שאת לא מכירה. אז בלילה הראשון פשוט תעצמי עיניים ותחכי לבוקר, בלי לנסות להיות בסדר. עד סוף השבוע אחת מהן כבר תהיה החברה הכי טובה שלך, ואני עוד אשמע עליה בכל שיחה.

בשבוע הראשון תשלחי לי הודעה אחת ובה כתוב 'אין לי מושג מה קורה פה'. בשבוע השלישי כבר תסבירי לי מה זה מ״כית, למה כולן שונאות אותה, ולמה בעצם היא צודקת.

כל החיים שמרתי עלייך, ומחר את לובשת מדים ושומרת עלינו.

לקחת לי את המטען, את הקפוצ'ון ואת השמיכה הטובה, והפעם אני לא אומרת מילה. רק תעשי לי טובה אחת: בכל פעם שיש קליטה בבסיס, תשלחי לי סימן חיים, גם אם זו רק נקודה.

אני זוכרת את אבא שלך עומד בדיוק איפה שאתה עומד מחר, עם אותו תיק ועם אותו פרצוף של מישהו שבטוח שהוא לא מוכן. הוא עשה שלוש שנים ויצא מזה בסדר גמור, ועם כמה סיפורים שאני עדיין שומעת בכל ארוחה. אתה עשוי מאותו חומר בדיוק.

בזמני בנות לא הגיעו לתפקידים כאלה בצבא, ואני לא בטוחה שהיה לי אומץ כזה בגיל הזה. אז תסלחי לי שאני שואלת יותר מדי שאלות בכל טלפון — אני פשוט רוצה לשמוע הכל, מההתחלה ועד הסוף.

מחר הטלפון שלי מפסיק להידלק בשבילך, וידעתי לאן אני נכנסת ובכל זאת זה מוזר. סימנתי ביומן את הרגילה הראשונה ולקחתי יום חופש. עד אז אני אוספת בשבילך את כל הסיפורים המשעממים שיש לי.

אני יודע שאת דואגת מזה שנתרחק יותר מאשר מהטירונות עצמה. אז תרשמי לפנייך: אני פה בשבועות שאת נעלמת, אני פה בשבתות שאת נשארת בבסיס, ואני פה גם בשיחות של שתי דקות שאין לך בהן כוח לדבר.

שש בבוקר ואתה כבר בדרך לבקו״ם. לא עצמתי עין. תכתוב כשאפשר.

ההסעה שלך יצאה ואני עוד עומדת במטבח עם הקפה שלך. תתקשרי כשנותנים.

נכנסת הביתה בפעם הראשונה כחייל, ואנחנו לא שואלים כלום עד מחר. קודם תישן כמה שבא לך, אחר כך תאכל, ואם תרצה לספר — נשמע הכל, ואם לא — גם טוב. שלושה שבועות חיכינו לך בשקט.

תזרקי את המדים ליד המכונה, אני אטפל בהם. עכשיו מקלחת ארוכה בלי שאף אחת דופקת בדלת, ואחר כך מיטה אמיתית. את כל השאר נעשה מחר, אין לאן למהר.

שמע, אני כבר חודש בפנים ואני אגיד לך את מה שאף אחד לא טרח להגיד לי: השבוע הראשון מרגיש כמו שנה, ואז זה נהיה שגרה ופתאום אתה בסדר. תכתוב לי בכל שעה שבא לך, גם בשלוש לפנות בוקר — יש לי תורנות מטבח ואני ממילא ער.

אני נשאר פה עם התואר ואתה הולך לקום כל בוקר בארבע וחצי, ועדיין לא ברור לי מי מאיתנו הפסיד. הכיסא בפינה שלנו נשאר שלך, ובפעם הראשונה שאתה מגיע במדים — אתה משלם. יש לך עכשיו משכורת.

עמדת שם בשורה עם התנ״ך והנשק, ולשנייה לא הצלחתי למצוא אותך בין כולם. ואז מצאתי, והיית היחיד ששמר על פרצוף רציני. לא היה לי ערב גאה מזה, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה פעם אחת בלבד.

מחר את מקבלת כומתה שאף אחד לא נתן לך במתנה, ואת המסע הזה של הלילה תזכרי בעוד עשרים שנה. אני אעמוד שם עם כל ההורים ואצלם אותך רע, כרגיל. תסלחי לי מראש.

אין לך משפחה בארץ, אז יש לך אותנו: המפתח מתחת לעציץ, מכונת הכביסה שלך מתי שבא לך, והמיטה בחדר הקטן פנויה בכל סוף שבוע שמשחררים אותך. בלי להודיע מראש ובלי להביא כלום.

עזבת מדינה שלמה כדי לעשות את זה, ורוב האנשים שתפגשי מחר בכלל לא יבינו כמה זה מטורף. אז אני אגיד לך: זה מטורף, ואת בחרת בזה לבד. וכשהעברית תיגמר לך באמצע משפט מול המפקדת, פשוט תגידי את זה באנגלית.

אני לא הולכת להגיד לך שהכל יהיה בסדר ושזה כמו פעם, כי אנחנו שנינו קוראים את אותן חדשות. אני כן אגיד לך שאני מפחדת ושאני גאה, ושהשניים האלה גרים אצלי יחד מאז שהגיע הצו. תדבר איתי גם כשאסור לך לספר כלום. מספיק לי לשמוע שאתה שם.

הדלקתי נר והתפללתי עלייך הבוקר, ואני אעשה את זה כל ערב עד שתחזרי. תגידי תפילת הדרך לפני שאת נכנסת בשער של הבסיס, גם אם לא התפללת שנים — היום זה מותר. שהקדוש ברוך הוא ישמור עלייך ועל כל מי שאיתך.

ברור לי שזה לא מה שרצית, ושכל השנה האחרונה הלכה על הגיבוש הזה. מותר לך להיות מאוכזב שבוע שלם, זה בסדר גמור. רק אל תיתן לאף אחד לשכנע אותך שהתפקיד שקיבלת מחר קובע מי אתה — כמעט אף אחד לא נשאר במקום שהתחיל בו.

הורידו לך פרופיל בגלל משהו שאת בכלל לא מרגישה, ועכשיו את צריכה להסביר את זה לכל מי ששואל. אז אל תסבירי. את מתגייסת מחר כמו כולן, ומה שכתוב שם בטופס לא מעניין אף אחד חוץ מהמחשב של המיון.

לא כל אחד נכנס לקרבי, ולא כל מה שחשוב קורה עם נשק ביד. יש תפקידים ששלושה אנשים בעולם יודעים מה עושים בהם, ובלי שלושת האלה שום דבר שם לא זז. שיהיה בהצלחה מחר, ושיהיה מעניין.

אמא, ראיתי אותך אתמול בלילה מסדרת את התיק שלי בפעם השלישית, ולא אמרתי כלום כדי לא להתחיל לבכות. אז ככה: תודה. על השבוע הזה, ועל שמונה עשרה שנה לפניו. מחר בערב כבר תהיה לי דיסקית, ובינתיים תשתדלי לא לדאוג כל היום, גם אם זו בקשה מטופשת.

אבא, מעמידים אותנו בשורה כבר שעה וחצי ואף אחד לא אומר לאן, אז יש זמן להגיד תודה: על הנסיעה הבוקר, ועל זה שלא אמרת כלום כל הדרך — ככה בדיוק היה צריך. נתראה כשיוציאו אותנו הביתה.