ברכות לצבא לבן

עברתי אתמול על הזימון שלך שוב ושוב, כאילו יש שם משהו שהחמצתי. אין. הכל ארוז, הכל מסודר, ורק אני עוד לא מוכנה. מחר אתה יוצא, ואני אשאר לעמוד בדלת עוד קצת אחרי שתיעלם בסיבוב.

מהיום יש לך מספר אישי, — ואצלנו בבית אתה נשאר השם.

עוד יומיים תגיע לפה שקית עם הבגדים שיצאת בהם, ואני אכניס אותה לארון בדיוק כמו שהיא — בלי לכבס, בלי לקפל, כדי שכשתחזור עוד יהיה בהם קצת ריח של הבית.

טירונות זה לא קייטנה, ומי שמספר לך אחרת פשוט לא היה שם. את רוב הדברים תלמד לבד תוך יומיים, אבל כלל אחד אני נותן לך מראש: כשהמפקד שואל "מי יודע לנהוג?" — זו לא שאלה, זו מלכודת.

הבן שלי מתגייס היום, והלב מתרחב ומתכווץ באותה נשימה. לך תעשה את שלך, ואנחנו כאן, סופרים ימים לשבת הראשונה.

שש בבוקר ואתה כבר בדרך לבקו״ם. לא עצמתי עין. תכתוב כשאפשר.

נכנסת הביתה בפעם הראשונה כחייל, ואנחנו לא שואלים כלום עד מחר. קודם תישן כמה שבא לך, אחר כך תאכל, ואם תרצה לספר — נשמע הכל, ואם לא — גם טוב. שלושה שבועות חיכינו לך בשקט.

עמדת שם בשורה עם התנ״ך והנשק, ולשנייה לא הצלחתי למצוא אותך בין כולם. ואז מצאתי, והיית היחיד ששמר על פרצוף רציני. לא היה לי ערב גאה מזה, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה פעם אחת בלבד.

אני לא הולכת להגיד לך שהכל יהיה בסדר ושזה כמו פעם, כי אנחנו שנינו קוראים את אותן חדשות. אני כן אגיד לך שאני מפחדת ושאני גאה, ושהשניים האלה גרים אצלי יחד מאז שהגיע הצו. תדבר איתי גם כשאסור לך לספר כלום. מספיק לי לשמוע שאתה שם.

ברור לי שזה לא מה שרצית, ושכל השנה האחרונה הלכה על הגיבוש הזה. מותר לך להיות מאוכזב שבוע שלם, זה בסדר גמור. רק אל תיתן לאף אחד לשכנע אותך שהתפקיד שקיבלת מחר קובע מי אתה — כמעט אף אחד לא נשאר במקום שהתחיל בו.