ברכות לצבא לחייל

עברתי אתמול על הזימון שלך שוב ושוב, כאילו יש שם משהו שהחמצתי. אין. הכל ארוז, הכל מסודר, ורק אני עוד לא מוכנה. מחר אתה יוצא, ואני אשאר לעמוד בדלת עוד קצת אחרי שתיעלם בסיבוב.

יש לך היום מאה הודעות כאלה, אז שלי תהיה קצרה: אתה לא לבד שם אף רגע. ואם באיזה לילה תיתקע בטרמפיאדה ואף אחד לא עוצר — תתקשר אליי. אני בא לאסוף, ובלי לספר לאף אחד.

מהיום יש לך מספר אישי, — ואצלנו בבית אתה נשאר השם.

עוד יומיים תגיע לפה שקית עם הבגדים שיצאת בהם, ואני אכניס אותה לארון בדיוק כמו שהיא — בלי לכבס, בלי לקפל, כדי שכשתחזור עוד יהיה בהם קצת ריח של הבית.

מהבית, בלי נאומים: שיהיו לך מפקדים הוגנים וכמה שיותר שבתות בבית. את השאר אתה כבר תסדר לבד.

טירונות זה לא קייטנה, ומי שמספר לך אחרת פשוט לא היה שם. את רוב הדברים תלמד לבד תוך יומיים, אבל כלל אחד אני נותן לך מראש: כשהמפקד שואל "מי יודע לנהוג?" — זו לא שאלה, זו מלכודת.

בשבועיים הראשונים תרצה הביתה בערך כל שעה. ואז יגיע לילה אחד בשמירה, שקט לגמרי, שבו פתאום תבין בשביל מה כל זה. תחזיק עד הלילה הזה — משם זה כבר שלך.

בהצלחה בגיוס. תשמור על עצמך, תעזור לחבר'ה לידך, והזמן יעבור מהר יותר משנדמה לך עכשיו.

בהצלחה בצבא. קח מלא גרביים, אל תתלונן על האוכל יותר מדי, ותתקשר לאמא. זהו, זה כל הסודות.

מחר בבוקר אתה קם, לובש מדים שעדיין לא מכירים אותך, ונוסע. אנחנו גאים בך כבר עכשיו — לפני הטירונות, לפני היחידה, לפני שהספקת לעשות משהו שאפשר להתגאות בו. זה לא תלוי בכלום.

בהצלחה בגיוס. יהיה קשה ויהיה מלא רגעים גדולים, לפעמים באותו יום. אנחנו מחכים לך בכל שישי עם אוכל חם. גאים בך.

אין לך משפחה בארץ, אז יש לך אותנו: המפתח מתחת לעציץ, מכונת הכביסה שלך מתי שבא לך, והמיטה בחדר הקטן פנויה בכל סוף שבוע שמשחררים אותך. בלי להודיע מראש ובלי להביא כלום.