ברכות מרגשות לצבא

עוד יומיים תגיע לפה שקית עם הבגדים שיצאת בהם, ואני אכניס אותה לארון בדיוק כמו שהיא — בלי לכבס, בלי לקפל, כדי שכשתחזור עוד יהיה בהם קצת ריח של הבית.

הבן שלי מתגייס היום, והלב מתרחב ומתכווץ באותה נשימה. לך תעשה את שלך, ואנחנו כאן, סופרים ימים לשבת הראשונה.

מחר בבוקר אתה קם, לובש מדים שעדיין לא מכירים אותך, ונוסע. אנחנו גאים בך כבר עכשיו — לפני הטירונות, לפני היחידה, לפני שהספקת לעשות משהו שאפשר להתגאות בו. זה לא תלוי בכלום.

בהצלחה בגיוס. יהיה קשה ויהיה מלא רגעים גדולים, לפעמים באותו יום. אנחנו מחכים לך בכל שישי עם אוכל חם. גאים בך.

את שונאת לישון במקומות חדשים, ומחר בלילה מחכים לך בבסיס מזרן, שק שינה וחדר עם שבע בנות שאת לא מכירה. אז בלילה הראשון פשוט תעצמי עיניים ותחכי לבוקר, בלי לנסות להיות בסדר. עד סוף השבוע אחת מהן כבר תהיה החברה הכי טובה שלך, ואני עוד אשמע עליה בכל שיחה.

אני זוכרת את אבא שלך עומד בדיוק איפה שאתה עומד מחר, עם אותו תיק ועם אותו פרצוף של מישהו שבטוח שהוא לא מוכן. הוא עשה שלוש שנים ויצא מזה בסדר גמור, ועם כמה סיפורים שאני עדיין שומעת בכל ארוחה. אתה עשוי מאותו חומר בדיוק.

מחר הטלפון שלי מפסיק להידלק בשבילך, וידעתי לאן אני נכנסת ובכל זאת זה מוזר. סימנתי ביומן את הרגילה הראשונה ולקחתי יום חופש. עד אז אני אוספת בשבילך את כל הסיפורים המשעממים שיש לי.

עמדת שם בשורה עם התנ״ך והנשק, ולשנייה לא הצלחתי למצוא אותך בין כולם. ואז מצאתי, והיית היחיד ששמר על פרצוף רציני. לא היה לי ערב גאה מזה, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה פעם אחת בלבד.

אני לא הולכת להגיד לך שהכל יהיה בסדר ושזה כמו פעם, כי אנחנו שנינו קוראים את אותן חדשות. אני כן אגיד לך שאני מפחדת ושאני גאה, ושהשניים האלה גרים אצלי יחד מאז שהגיע הצו. תדבר איתי גם כשאסור לך לספר כלום. מספיק לי לשמוע שאתה שם.

אמא, ראיתי אותך אתמול בלילה מסדרת את התיק שלי בפעם השלישית, ולא אמרתי כלום כדי לא להתחיל לבכות. אז ככה: תודה. על השבוע הזה, ועל שמונה עשרה שנה לפניו. מחר בערב כבר תהיה לי דיסקית, ובינתיים תשתדלי לא לדאוג כל היום, גם אם זו בקשה מטופשת.